בן זקן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) מכוח סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2.התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 21.4.06. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

3.ועדה רפואית ראשונה מיום 8.9.08 קבעה כי לתובע נותרו 20% נכות בגין הפגיעה בעמ"ש גבי לפי סעיף 37(7)ב' (דומה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) וכן 10% בגין הפגיעה בשכם ימין לפי סעיף 38(2)א' (דומה) לתקנות, בגין אי יציבות של עצם השכם.

המל"ל הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית, ובעקבותיו ערער גם התובע על קביעות הועדה וטען, בין היתר, להגבלות תנועה ניכרות בכתף ימין.

ועדה לעררים מיום 18.1.09 בדקה את התובע, וביקשה המצאת צילומי CTשבוצעו לתובע והפנתה אותו לביצוע צילומים עדכניים של השכמות.

ועדה לעררים מיום 28.6.09, סיכמה את קביעותיה באשר לנכותו של התובע בעמוד השדרה וקבעה לו נכות בשיעור של 20% בגין הפגיעה בעמ"ש גבי לפי סעיף 37 (2) (א'-ב') וכן 10% נכות בגין הפגיעה בעמ"ש מתני לפי סעיף 37 (7) א'.

ועדה לעררים מיום 26.7.09 סיכמה סופית את ממצאיה וקבעה את נכותו הצמיתה של התובע כדלקמן:

25% בגין הפגיעה בכתף ימין לפי סעיף 41(4)(ג') – בגין השבר בשכמה והגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ של כתף ימין.

10% בגין צלקת לאורך עמוד השדרה לפי סעיף 75(1).

20% לפי סעיף 37(2) (א-ב) – בגין קיבוע של עמ"ש הגבי בזווית שבין נוחה ללא נוחה.

10% לפי תקנה 37(7)(א) – בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

ובסה"כ בשיעור משוקלל של: 51.40% נכות צמיתה.

4.התובע טען בתביעתו לתחולת הרישא לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים, לפיה מחייבת קביעת המל"ל בדבר נכותו הרפואית בהיותה קביעה על פי דין.

5.הדיון בתביעה התנהל בהתאם וביום 15.9.13 החל שלב שמיעת הראיות ונשמעה עדות התובע.

6.בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הוגשה לאחר תום שמיעת הראיות, והיא מבוססת, בין היתר, על סרטי מעקב שהוצגו במהלך חקירתו הנגדית של התובע.

טענות הנתבעת

7.טענתה הראשונה של הנתבעת היא כי התובע הציג בפני הועדות הרפואיות חוות דעת רפואיות מטעמו, בתחום מחלות הריאה, בתחום הכירורגי ובתחום האורתופדי.

לטענתה, הפסיקה הכירה בהצגת חוות דעת רפואיות פרטיות מטעם התובע והגשתן לועדה הרפואית, כטעם המצדיק, כשלעצמו, הבאת ראיות לסתור, במיוחד במקום בו הסתמכה הועדה הרפואית על חוות דעת אלה.

בהקשר זה נטען גם שבהליכים בפני המל"ל יוצג התובע על ידי עורך-דין מטעמו, וגם בכך יש כדי להוות טעם להבאת ראיות לסתור.